<h1>ספר התרומות שער כ"ב</h1>
<h2>דף יז.</h2>
גרסינן בבבא בתרא בפרק גט פשוט [ב"ב קס"ח ע"ב] ת"ר הרי שבא ואמר אבד שטר חובי, אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין לו שטר אחר. חיישינן שמא פרעו או מחלו. וכתב ה"ר משה ז"ל [מלוה פי"ד הי"ג] שאע"פ שעדיו קיימין וקנו מידו וחזר בשעתו לאלתר ואפילו היה החוב לזמן, אין כותבין לו שטר שני ואינו גובה בעדים אלו כלל אלא אם טען הלוה פרעתיו נשבע היסת ונפטר, שאע"פ שלא הגיע זמנו, הואיל וכתב לו שטר ואין בידו עתה שטר מלוה והלוה טוען פרעתי נאמן, שאנו חוששין שמא פרעו או מחל לו, ולפיכך קרע השטר או שרפו. וכן הורו רבותי שאפילו היה השטר יוצא מתחת ידי אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי, אע"פ שהוא בתוך זמנו, נשבע היסת וניפטר, שכיון שאין השטר ביד המלוה אין שם חזקה. והגיה עליו הר"א ז"ל, הראשונה שאבד השטר אין דינו מחוור, ובשבועה מיהא יטול. ועל השניה כתב, גם זה לא נהיר. ויש שמתמיהין עליו שבועה זו למה אין נדון כקובע זמן לחברו ואמר לו פרעתיך בתוך זמני, דל שטרא מהכא ובלא שבועה יטול. ואם אין הזמן מועיל לו, אפילו בשבועה לא יטול. ונראין להם דברי הרב מטעם ראשונה שאבד השטר ולא נמצא, יש לומר קרוע או שרוף הוא. ובשניה שיוצא מתחת יד מוצאו, כיון שאין על המוצאו להחזירו לבעלים אין כאן חזקה. אבל אם טען הלוה להד"מ ולא לויתי מעולם ממון זה, והרי עדים מעידים שלוה וכתב שטרו למלוה, בזה יוחזק כפרן, כמו שכתבנו בשער י"ב גבי כלתיה דשבתאי דאירכס כתובתה וכו' [ב"מ י"ז ע"א], ואינו נאמן אח"כ אם טען פרעתי. הלכך כל שטר חוב שנאבד אחר שנכתב אין לעדים לכתבו פעם אחרת, ואף אין לב"ד לקבל עדותם ולכתוב לו שטר חוב על פיהם, דחיישינן לפרעון. מה שאין כן בשטרי מקח וממכר, כדאיתה התם [ב"ב קס"ח ע"ב].
